האישום
1. הנאשמים, שהנם אחים, הואשמו באישום הראשון שבכתב-האישום בעבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית - לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן - פקודת הסמים המסוכנים). נאשם 2, שהנו תושב אזור הנתון לשליטת הרשות הפלסטינית, הואשם באישום זה גם בעבירה של שהייה בישראל שלא כדין - לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן - חוק הכניסה לישראל); ונאשם 1 - שעל-פי הנטען העמיד מקום לינה לנאשם 2 בישראל והעסיקו שלא כדין - אף הואשם בעבירות של הלנה שלא כדין - לפי סעיף 12א(א) לחוק הכניסה לישראל, והעסקה שלא כדין - לפי סעיף 12א(ב) לחוק הנ"ל.
2. באישום הראשון נטען, כי נאשם 1 היה הבעלים של בית-קפה ועסק לשטיפת מכוניות בעין-נקובא, שבאזור אבו-גוש; ונאשם 2, שהוא כאמור אחיו, עבד עמו בעסקים אלו. על-פי העובדות הנטענות, במשך שש השנים האחרונות שהה נאשם 2 בישראל שלא כדין, ובמהלך תקופה זו העסיק אותו נאשם 1, בתחילה - במכולת שהייתה בבעלותו, ולאחר מכן - בשני העסקים האמורים; ואפשר לו ללון בבית-הקפה. עוד נטען, כי ביום 3.3.11, החזיקו שני הנאשמים בבית-הקפה סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 76.74 גרם, אשר הוחזק בשקית וחולק לתשעים ושש אריזות.
מבט-על אודות ההליכים
3. בכתב-האישום המקורי יוחסו לנאשמים, בשמונה אישומים נוספים (האישומים השני עד התשיעי), שורה ארוכה של עבירות מרמה והונאה, וכן עבירה של החזקת נכסים החשודים כגנובים, אשר כולן בסמכותו העניינית של בית-משפט השלום. המאשימה צירפה את האישומים בכתב-אישום אחד, בהסתמכה על סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, המורה כי "מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת". בהחלטה שניתנה ביום 6.9.11, נתקבלה טענה מקדמית שהעלו הנאשמים, ונקבע כי לא היה מקום לצרף את האישומים השני עד התשיעי לאישום הראשון, הואיל והאישום הראשון אינו מבוסס על אותן עובדות, או על עובדות דומות, ביחס לאישומים השני עד התשיעי, ואין לראות את האישומים הנוספים בגין עבירות המרמה כפרשה אחת הקשורה לאישום הראשון שעניינו עבירות סמים. לפיכך, הוריתי על הפרדת האישומים השני עד התשיעי מכתב-האישום, כך שההליכים בתיק דנן יתקיימו אך לגבי האישום הראשון. בעקבות ההחלטה האמורה, הגישה המאשימה בעניין האישומים השני עד התשיעי כתב-אישום נפרד לבית-משפט השלום בירושלים, שלו הסמכות העניינית לדון בהם.
4. לאור האמור, נשמעו ראיות אך לגבי האישום הראשון, הן בעניין הסמים והן בדבר העבירות לפי חוק הכניסה לישראל.
הנאשמים לא חלקו על כך שבבית-הקפה נתפס הסם המסוכן המצוין בכתב-האישום, ושנאשם 2 הנו תושב אזור הרשות הפלסטינית. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה, האם החזיקו הנאשמים בסם, והאם הוכחו העבירות לפי חוק הכניסה לישראל. מטעם המאשימה העידו ארבעה שוטרים שהשתתפו בחיפוש שבוצע בבית-הקפה: רס"מ יוסי שמואל, רס"מ איתי אופיר, רס"ר קובי דאדי ורס"ל איגור ליובשבסקי. כן הוגשו בהסכמת הסנגוריה הודעותיהם של הנאשמים בחקירה המשטרתית, וכן דו"חות שערכו השוטרים בסמוך לאירוע. מטעם הסנגוריה העידו שני הנאשמים וכן אמם.
עדויות התביעה
5. העד רס"מ יוסי שמואלהיה השוטר שמצא את הסמים בבית-הקפה, זאת במהלך חיפוש שהחל בשעה 13:15 ונסתיים בשעה 15:50. במהלך החיפוש, שנערך הן בבית-הקפה והן במתקן לשטיפת כלי רכב, נתפסו על-ידי השוטרים מספר רב של מוצגים - עשרים ושבעה במניין. מוצגים אלו נתפסו על-ידי מספר שוטרים. דו"ח החיפוש, בעניין תפיסת כל המוצגים, נערך על-ידי רס"מ יוסי שמואל בתחנת המשטרה בסמוך לשעה 16:30, ונחתם על-ידי כל השוטרים שערכו את החיפוש. שקית הסמים נתפסה על-ידי יוסי שמואל עצמו, ובעניינה רשם העד דו"ח פעולה נפרד ומפורט בסמוך לשעה 17:15.
הסמים נמצאו על-ידי העד יוסי שמואל בחלק הפנימי של דלפק בית-הקפה, בתוך מדף (כנחזה בתצלומים 4, 7 ו-8 באסופת התמונות נ/1). העד מצא שקית שבתוכה היו ארבע שקיות, אשר כל אחת מהן הכילה כעשרים וחמש שקיות קטנות. בסך הכל נמצאו תשעים ושש שקיות, שהכילו, כאמור, סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 76.74 גרם. על נסיבות תפיסת הסמים, ועל אמרותיהם של שני הנאשמים, שהושמעו בתכוף לאחר מציאת הסמים, ערך יוסי שמואל דו"ח זיכרון דברים מפורט, שנרשם על-ידו בתחנת המשטרה. הואיל והדו"ח שימש לעד בסיס לריענון זיכרון, והיות שמסמך זה תיעד, לגרסתו, את אמרותיהם של הנאשמים, אפרט להלן את האמור בדו"ח:
"במהלך החיפוש בשעה 14:00 לערך, בחיפוש בדלפק שהיה בבית קפה, תפסתי במדף העליון מצד ימין של הדלפק שקית לבנה עם כיתוב עליה, כשהשקית קשורה. פתחתי את השקית ובתוכה היה מספר גדול של מנות של חומר חשוד כסם מסוג הרואין. עבוד [נאשם 2] שראה את התפיסה אמר באותו רגע כי זה לא סמים וכי הוא מצא את זה בחוץ. בהמשך החיפוש אמר כרים [נאשם 1]: 'אם תראו לי את זה, אני אדע לומר לכם מה זה, ושל מי זה'. הראינו לו את זה, ואז אמר: 'זה שאבה, סוכר שמערבבים עם מים ששמים את זה על הכנאפה, וזה לאכילה', וטען שיש לו חומר גולמי כזה נוסף במטבח, והראה לנו משהו שונה לגמרי מהדבר הזה. לאחר 20 דקות נוספות אמר שלפני כן אמר שזה שלו וכי לוקח עליו אחריות כי חשב שזה אותו החומר שדיבר עליו לאכילה עם הכנאפה, אבל אם זה לא שאבה לאכילה, אז השקית לא שלו".
בעדותו בבית-המשפט ציין יוסי שמואל, כי השתתף בחיפוש רק בתוך בית-הקפה, וכי דו"ח זיכרון הדברים אשר נרשם כשלוש שעות לאחר התפיסה, שימש לו לריענון זיכרון. כמו-כן הבהיר העד, כי הוא זוכר את עצם אמירת הדברים על-ידי כל אחד משני הנאשמים בסיטואציות שצוינו בדו"ח, אם כי לא מילה במילה, וכי הדו"ח משקף במדויק את הדברים שנאמרו על-ידי הנאשמים. לשאלת הסנגור, האם הוא זוכר מי מבין הנאשמים היה לידו בכל אחד משלבי החיפוש, השיב כי החיפוש נמשך כשעתיים-שלוש, וכי הוא מתקשה לזכור, במועד עדותו, היכן היה כל אחד מהשניים במהלך כל שלבי החיפוש. ואולם, הוא הדגיש, כי הדברים שנרשמו בדו"ח, בכל הנוגע לדברי הנאשמים על הסמים שנתפסו, תועדו בצורה מדויקת, כפי שנחרטו בזיכרונו באותה עת. לשאלת הסנגור, כיצד הבחין בין הנאשמים, לאור הדימיון הרב ביניהם ולנוכח העובדה שהשניים לא היו מוכרים לו לפני האירוע, וכיצד ידע לייחס לכל אחד משני הנאשמים את הדברים שנאמרו - ציין העד כי בעת רישום הדו"ח ידע להבדיל בין נאשם 1 לבין נאשם 2, בין על-פי זיהוי באמצעות תעודת זהות, ובין על-פי פרטים שמסרו הנחקרים בזירה בעניין זהותם. בהקשר זה הבהיר, כי כיום אינו יכול לזכור את הנסיבות שלפיהן ידע מיהו כרים (נאשם 1) ומיהו עבד (המכונה גם עבוד; נאשם 2), עת תיעד את הדברים שהשמיעו באוזניו בזירה, וכי את תשובתו בעניין דרך זיהוי הנאשמים מסר בהתאם לשיטת עבודתו בעניין זה. הוא הוסיף וציין, במענה לשאלות הסנגור - כי בעת מציאת הסמים אמר לו נאשם 2 שמצא את השקית "בחוץ"; כי אינו זוכר היכן עמד נאשם 1 באותו שלב; וכי למיטב זיכרונו השיחה עם נאשם 1 התקיימה מספר דקות לאחר מכן. בחקירה החוזרת הבהיר יוסי שמואל, כי בעת החיפוש ידע מי זה עבד ומי זה כרים, והדגיש כי גם במועד עדותו, זוכר הוא את תוכן הדברים שהשמיע כל אחד מהשניים.
6. העד רס"מ איתי אופיר, השתתף אף הוא בחיפוש שבוצע במתחם שטיפת כלי הרכב בבית-הקפה, ושימש כראש צוות הבילוש שהגיע למקום. הוא תפס מוצגים נוספים, אשר אינם רלבנטיים לאישום הראשון, ותיעד את פעילותו בדו"ח פעולה (ת/10). בדו"ח שערך צוין, כי החיפוש במתחם נעשה בנוכחות נאשם 1, שהנו בעל תעודת זהות ישראלית, ונאשם 2 "שהיה ללא תעודת זהות". העד ציין, כי בעת החיפוש במתקן לשטיפת כלי הרכב נכח אחד מהנאשמים, אך אינו זוכר מי מהשניים; וכי במהלך החיפוש בבית-הקפה, נכח בתחילה אחד מהנאשמים, ובהמשך - אף השני. הוא העיד, כי בשלב כלשהו של החיפוש אמר לו השוטר יוסי שמואל "איתי, בוא תראה מה תפסתי", ואחז בידו שקית שהכילה חומר החשוד כהרואין. לדבריו, במעמד תפיסת החומר היו שני הנאשמים בתוך בית-הקפה, אך הוא אינו זוכר היכן עמד כל אחד מהם. הוא ציין, כי אינו זוכר אם יוסי שמואל שוחח עם מי מהנאשמים, והוסיף כי הוא זוכר "במעורפל מאד" שמישהו מהשניים אמר "שזה משהו שקשור לאוכל".
7. העד רס"ר קובי דאדי, היה אף הוא חבר בצוות שביצע את החיפוש, והשתתף בחיפוש שבוצע בתוך בית-הקפה. הוא ציין, כי לא היה ליד יוסי שמואל בעת שהאחרון מצא את הסם; כי נודע לו על תפיסת הסם כאשר האחרון קרא לראש צוות הבילוש ודיווח לו על כך; וכי הוא מעריך שהדבר היה כחצי שעה לאחר שהחל החיפוש במקום. לדבריו, בעת החיפוש, נמצאו שני הנאשמים בתוך בית-הקפה. עם זאת הבהיר, כי הוא זוכר בוודאות שנאשם 1 היה בתוך בית-הקפה בעת שיוסי שמואל הסב את תשומת לבם של השוטרים לכך שמצא סמים; וכי הוא מתקשה לזכור אם נאשם 2 היה אף הוא בתוך המבנה בשלב זה, או שמא המתין מחוצה לו. העד הוסיף וציין, כי הוא שטף בעבר את רכבו בעסק הנדון; ועל רקע האמור אישר, כי ללקוחות הייתה בדרך כלל גישה חופשית לבית הקפה.
8. העד רס"ל איגור ליובשבסקיהיה מי שרשם את הדו"חות בדבר מעצרם של שני הנאשמים. הדו"חות, שבהם הפנה העד לדו"חות הפעולה של שוטרי הבילוש, נרשמו על-ידו בתחנת המשטרה בסמוך לאחר השעה 17:00, כשלוש שעות לאחר מעצרם של הנאשמים בזירה. בדו"ח בעניין הארכת מעצרו של נאשם 2, אשר נרשם בשעה 17:10 (ת/13), רשם העד כי נאשם 2 "זוהה בעל פה", ובמקום המיועד לרישום תגובת העצור נרשם: "אני מצאתי את זה בחוץ זה, בכלל לא סמים". בדו"ח שהתייחס למעצרו של נאשם 1, שנרשם בשעה 17:25 (ת/14), ובמקום המיועד לרישום תגובת העצור צוין: "אני שם את החומר הזה באוכל, זה לא סמים". בעדותו בבית-המשפט ציין העד, כי לא השתתף בחיפוש, ותפקידו היה לשמור על הנאשמים בזירה. לשאלה, האם הוא זוכר מה אמרו הנאשמים, השיב "אחד אמר שזה משהו של אוכל, אני לא זוכר את המילים המדויקות, זה רשום בדו"ח המעצר" (עמ' 47 ש' 18). העד - שלא רשם דו"ח על נסיבות החיפוש והשמעת גרסאות הנאשמים, אלא רשם, כאמור, רק את דו"חות המעצר - ציין בעדותו כי שמע את הדברים שהשמיע נאשם 1, זאת כשעה וחצי לפני מועד רישום הדו"ח; והבהיר כי רישום תגובות הנאשמים בדו"חות המעצר שיקף את דבריהם בזירה בעקבות תפיסת הסם, ולא את תגובתם להודעה שנמסרה להם בדבר מעצרם. הוא הוסיף והעיד, כי שני הנאשמים היו בבית-הקפה בעת מציאת הסם; כי נאשם 1 היה זה שהגיב ראשון למציאת הסמים, בציינו שהוא שם את החומר האמור באוכל; וכי נאשם 2 הגיב לתפיסת הסמים, בסמוך לאחר מכן, עת טען כי מצא השקית בחוץ ולא מדובר בסמים.
העדויות מטעם הנאשמים
9. נאשם 1, כרים גזאונה, העיד כי הוא הבעלים של שני העסקים, אשר בחצריהם בוצע החיפוש - בית-קפה בשם "המעיין", אותו הוא מנהל מזה כחמש שנים, ועסק לשטיפת מכוניות בשם "שטיפת הכפר", המופעל על-ידו בשלוש השנים האחרונות. על-פי עדותו, בית-הקפה פתוח לכל הלקוחות שבאים לשטוף את מכוניותיהם, וניתנת להם אפשרות להכין שתייה חמה, ב"שירות עצמי", ללא עלות. הוא ציין, כי רק הוא ואחיו, נאשם 2, עבדו בשני העסקים; כי האחרון הועסק על-ידו במרבית שעות היום בשטיפת כלי הרכב, וסייע בידו בבית-הקפה בשעות הערב; וכי כאשר היה "לחץ בעבודה", נהג להיעזר בכחמישה אנשים, ביניהם חברו מואייד (להלן - מואייד), ללא תמורה כספית, אם כי ביום האירוע הוא לא נעזר באיש מהם. על-פי עדותו, ביום הגעת השוטרים לביצוע החיפוש, 3.1.11, עסקו הוא ואחיו בשטיפת כלי רכב עבור ארבעה לקוחות, אשר המתינו בתוך בית-הקפה. לדבריו, בשלב שבו עשה דרכו מהחצר לתוך בית-הקפה, הגיח לעברו שוטר בילוש, אשר הורה לו לעצור. באותו שלב הבחין, כי שוטרים עצרו את אחיו והובילוהו מאזור מתקן שטיפת המכוניות לכיוון בית-הקפה. הוא העיד, כי אחיו הוכנס על-ידי השוטרים לבית-הקפה, והוא עצמו נאלץ להמתין מחוץ לבניין. בהמשך, הבחין כי אחיו נלקח חזרה לאזור שטיפת המכוניות; ובסמוך לאחר מכן, שמע את השוטרים קוראים בקול: "מצאנו... תראו מה מצאנו". על-פי עדותו, פנה אליו השוטר יוסי, בשאלה, מה מכילה השקית שהחזיק בידו, והוא ביקש לראות את תוכן השקית על-מנת לענות לו. הוא טען, כי השוטר סירב להראות לו את תוכן השקית, וכלשונו: "אני התחננתי ליוסי להראות לי מה בתוך השקית, יוסי נמנע מלהראות לי מה בתוך השקית, ואמר לי 'רק בגלל שמצאנו את השקית וראינו מה בתוך השקית, אני אעלה בדרגה גבוהה מאוד במשטרה'. אמרתי לו תמשיך בנוח, תעשה מה שבא לך לעשות והמשכתי לחכות בחוץ" (עמ' 56 ש' 16-18). לדבריו, גם לאחר שהוא ואחיו הוכנסו לתוך בית-הקפה, סירב השוטר להראות לו את תוכן השקית, ובשלב זה העלה באוזני השוטר השערה לפיה מדובר בתבלין בשם "שאבה", כאשר כל אותה עת סירב השוטר להראות לו את החומר: "ביקשתי מהשוטר בילוש להראות לי מה יש בתוך השקית, השוטר נמנע מלהראות לי, ואמר לי: 'לא אראה לך, בתחנת המשטרה תראה מה יש בתוך השקית'. אני אמרתי לשוטר הבילוש: 'יכול להיות שהדבר הזה שאתה מדבר עליו קוראים לו שאבה, בוא אראה לך, יש לי מהחומר הזה במטבח'. הלכתי והראיתי לו כוס גדולה, שבתוך הכוס יש שאבה, התחיל לצחוק ממני ואמר לי: 'לא, זה לא מה שמדברים עליו'. אמרתי לו: 'אז אני לא יודע מה יש בתוך השקית, אלא אם תראה לי את זה' " (עמ' 56 ש' 26-30). כאשר נשאל נאשם 1 בחקירתו הנגדית, כיצד הוא מסביר את הימצאות הסמים במקום, השיב כי לאחר שיחרורו מהמעצר, אמר לו אחיו אשרף (להלן - אשרף), כי מואייד הגיע לעסק ו"שאל על השקית"; ועל-כן הוא מניח שהשקית הוטמנה על-ידי האחרון. לדבריו, למרות שמואייד הוא חברו, בחר שלא "להתעמק" בנושא. בכל הנוגע להעסקת נאשם 2 על-ידו, ולהלנתו בבית העסק, ציין נאשם 1 כי לא ראה שבידי אחיו מצוי אישור כניסה לישראל, אך הניח כי הוא רשאי לשהות בתחומי המדינה, נוכח העובדה שהגיש בקשה לאיחוד משפחות.
10. נאשם 2, עבד גזאונה, העיד כי הוא תושב איזור הרשות הפלסטינית, ועובד בשטיפת כלי רכב אצל אחיו, נאשם 1, בעין נקובא. על-פי עדותו, במועד האירוע, עת שהה באזור שטיפת המכוניות, תפס אותו איש משטרה והובילו לתוך בית-הקפה. בדרכם לבית-הקפה חלפו על-פני נאשם 1, שעוכב על-ידי השוטרים בחצר העסק. בתוך בית-הקפה נתבקש על-ידי השוטרים למסור להם מפתח של ארון, אך השיבם כי תכולת הארון שייכת לאחיו וכי אין ברשותו מפתח. לדבריו, בשלב זה הובילוהו השוטרים לעריכת חיפוש באזור שטיפת כלי הרכב, ובהמשך החזירוהו לתוך בית-הקפה. באשר להחזקת הסמים, טען נאשם 2, כי לא נכח בשלב מציאת הסם בבית-הקפה, כי כל מה שאמר לשוטרים היה שאינו יודע דבר בעניין זה, וכי אין לו כל קשר לסם שנתפס. הוא הוסיף וציין, כי נודע לו לאחרונה, מפי אחיו אשרף, כי מואייד הגיע לבית-הקפה ושאל על השקית; ועל-כן הוא מניח שהסם היה שלו. בכל הנוגע לעבירות לפי חוק הכניסה לישראל, טען נאשם 2 כי הגיש בקשה לאיחוד משפחות; אך אישר כי למעט הגשת הבקשה, לא קיבל היתר לשהייה בישראל. כן ציין, כי הועסק על-ידי אחיו, נאשם 1, בשני העסקים הנדונים, וכי התגורר דרך קבע בביתו של אחיו אשרף בעין נקובא, ובסופי השבוע - בימי שישי ושבת - לן בבית הקפה של נאשם 1.
11. במהלך שמיעת הסיכומים, נעתרתי לבקשת הסנגור להעיד את אמם של הנאשמים, זאת לצורך הוכחת טענתו, לפיה במועד המעצר תעודת הזהות של נאשם 1 לא הייתה ברשותו, ומתעורר - לשיטתו - ספק שמא טעו השוטרים בזיהוי הנאשמים, שהנם, כאמור, דומים במידה רבה האחד לשני. האם העידה, כי נאשם 1 שכח את תעודת הזהות שלו בביתה לפני המעצר, וכי התעודה - שהובאה על-ידה לדיון - שמורה בידיה מאז ועד היום.